טומאסו בוסולה היה חרש אבן ועסק בבניה, כשהחליט בשנת 1977 להצטרף אל דודו ג׳יוזפה באחוזת היין שלו בצפון איטליה. בשנים הראשונות עבד צמוד לדוד, ולמד ממנו את המסורות הקלאסיות של ולפוליצ׳לה, אזור יין שנמצא לא רחוק מוונציה, בין ורונה לאגם גארדה. הבציר הראשון שהוביל טומאסו היה ב,1983- ומשנה זו ואילך הוא לא חסך שום מאמץ, לא בכרם ולא ביקב, לקדם את איכות היין שהפיק. הדיוק בעבודת הכרם בא לו בטבעיות, לכן טומאסו האוטודידקט והפרפקציוניסט התמקד בחקירה מעמיקה ביקב. הוא חיפש אינפורמציה וספג רעיונות, ותעד כל מהלך שביצע בכל שלב בעשייה כדי להסיק מסקנות תהליכיות. התוצאה הייתה דרמטית: עקומת השיפור של בוסולה בלטה עד כדי כך, שכששאלו את ג׳יוזפה קינטארלי, אגדת היין של ונטו, מי יהיה הסופרסטאר הבא של האזור, הוא השיב ללא היסוס: טומאסו בוסולה. התחזית של קינטארלי החלה להתממש ב,1999- כשבציר 1995 יצא לשוק והתקבל ע״י המבקרים בתשואות מקיר לקיר. לאחר מכן בוסולה רכש בטחון ובהדרגתיות התיר לסגנונו להתייצב. הוא הפך מזוהה עם מורכבות מלוטשת, אינטנסיבית אך מעודנת, ופרי מלטף ומלא אישיות. יינותיו של אזור ולפוליצ׳לה ידועים היו בעולם העתיק כיינות סמיכים ועשירים, שמשתמרים לשנים רבות, עד כדי כך שהם כונו ״מזון נוזלי״. ייחודם נבע משיטת עשיה מקומית מסורתית, שנהוגה עד היום, בשם אפסימנטו. הענבים, בעיקר מהזנים המקומיים קורבינה, קורבינונה, רונדינלה ומולינארה, ַ נבצרים בסתיו כשהם בשלים ובריאים, ומפוזרים על ׳ארֵ לֶ ה׳, מחצלות במבוק שנארגו מסחופת נהר ומצויות בחדרים מיוחדים שנקראים פרוטאיי. כאן ישהו במשך יותר מ100- ימים, כשהם מתייבשים לאיטם ומאבדים 30-40% ממשקלם. חלקם יפתחו בוטריטיס, אותה פטריה נחשקת המכונה ׳ריקבון אציל׳, שמעניקה ליין תחושה קטיפתית ובת-טעם שלא ניתן לחקות. הענבים היבשים, שרמת הסוכר בהם גבוהה, נסחטים רק בפברואר, ותוססים על קליפותיהם במשך 50 ימים. היין מתיישן בעץ לפחות 3 שנים לפני הביקבוק. התוצאה יכולה להיות אמרונה דלה ולפוליצ׳לה, יין יבש ואלכוהולי עם גוף מלא ועשיר מאד, או רצ׳יוטו דלה ולפוליצ׳לה, האח המתוק של האמרונה היבש. באמצעות עצירה של התסיסה מושג יין קינוח אדום, אטום ועוצמתי, בעל ניחוחות של פירות יבשים. המתיקות הנעימה מאוזנת נפלא באמצעות החמיצות. אמרונה ורצ׳יוטו הם קצה הפירמידה של היינות של אזור ולפוליצ׳לה. המגוון מתחיל בוולפוליצ׳לה צעיר, שלרוב יציג ניחוחות של דובדבן ופרחים. אחריו מגיע ולפוליצ'לה סופריורה, שמבגיר בחבית לכל הפחות במשך שנה, ומפגין מרקם קטיפתי יותר, עם ניחוחות קלים של וניל. שלישי במצעד הוא ולפוליצ'לה ריפאסו )בתרגום חופשי מאיטלקית: ״עבר מחדש״(, יין שמופק באמצעות השרייה של קליפות הענבים שנותרו לאחר סחיטת האמרונה ביין הבסיסי במשך כעשרים יום. רמת האלכוהול של הריפאסו גבוהה יותר לעומת הוולפוליצ׳לה, וחמיצותו מתונה יותר. כאן נמצא פירות אדומים, מרקם משיי והרמוניה, ולעיתים קרובות גם תמורה טובה למחיר. ההצלחה אפשרה לטומאסו להפוך את בוסולה לעסק משפחתי אמיתי. ב1993- הוא חנך יקב חדש, שסגנונו האדריכלי הושפע מיכולות עבודת האבן שלו. ב1995- הצטרפה אליו דניאלה אשתו כאחראית על היצוא והמשרד האחורי. ב2006- הצטרף הבן פאולו כיינן, ואחריו ב2008- הבן הצעיר ג׳יוזפה שלקח אליו את הצד המסחרי. טומאסו עצמו חזר אל הכרמים, כמי שיודע את האמת: הצלחת היקב שלו נובעת בראש ובראשונה מאיכות הענבים. הכרמים נטועים בגבהים שבין 280 מטר ל470- על מגוון קרקעות, מוולקנית או וולקנית מעורבת בבזלת, דרך חרסית מעורבת בגיר ועד ׳אקרוזאר ביאנקו׳, תערובת מקומית של משקע גירי עשיר במינרלים ובאבנים רכות. הגפנים הוותיקות גילן מעל ל90- שנים, והכרמים החדשים יותר ניטעו באמצעות ברירה מסאלית והרבייה לייחורים של הקלונים )הפרטים הגנטיים( שנתנו יבול מצומצם ועשיר מבחינה ארומטית. טומאסו טוען שהקורבינונה שלו, אותה הוא מכנה ׳סופר קורבינה׳ היא שמעניקה ליין שלו את העומק הייחודי. לאחר הבציר הידני הפרי הטוב ביותר עובר אפאסימנטו שמשכו משתנה לפי היין אליו הוא מיועד. ההבגרה נעשית בעיקר בחביות צרפתיות, ורק כ10%- בחביות אמריקאיות או סלאבוניות.